ההצטברות של רצח הילדים האחרון גרם לאפקט קשה אצל רוב האוכלוסייה ואולי במיוחד אצל הילדים שנחשפים לכל הזוועות בדיוק כמו שהמבוגרים נחשפים לזה.
אף אחד לא מסוגל להיכנס לעולמו של ילד שנחשף בבת אחת לסדרה כזאת של מעשי רצח ועוד על ידי האימא שלו, מעשי הרצח האחרונים נתפסים בתת ההכרה של ילדים קטנים בתור סוג של מגיפה והפחד שלהם שאוטוטו הנה זה יגיע גם אליהם...
אצל ילדים אין "משחקים" והם לא פראיירים (כמו שחושבים המבוגרים), הם מדחיקים בהרבה מיקרים את רגשותיהם ואת הפחד הסמוי שלהם שמא הם הבאים בתור להירצח על ידי האימא שלהם.
בתקשורת מפרסמים השכם וערב את הזוועות של אימהות שרצחו את ילדיהם בשנים האחרונות, וילדים לא נותרים אדישים לכל הסטטיסטיקות שמעלים בכל רשתות התקשורת,ואז ילדים נכנסים לפאניקה וזה גורם להם לסערת רגשות, הרי כמה יכול ילד פעוט ורך בשנים לספוג את כל האינפורמציה המפלצתית על רצח ילדים במשפחה (בידי אמהותיהם לרוב) ?
הילדים נחשפים בעל כורחם למצבים מאוד קיצוניים ולא שגרתיים בהשוואה לעולמם התמים ואז באותה נשימה עולות תהיות ומחשבות שמא אולי גם אצלם במשפחה מישהו מבוגר קרוב גם ירצח או יתעלל בהם...
אצל ילדים קטנים יש בתודעה שהמשפחה הקרובה זה מעוז המבטחים שלו (ביתי הוא מבצרי) ושם אני מוגן... אבל כל המקרים האחרונים של רצח הילדים הסדרתי שינה להם את ההנחה הזאת, כמה שיסבירו להם שמדובר במיקרים חריגים וקיצוניים זה עדיין לא ישביע את חששם מהנורא מכול.
מה כבר מבוגר יכול להנחיל לילד קטן שהוא בערך באותו הגיל של הנרצחים האחרונים(גיל 4)?
הרי גם בגני הילדים הגננות מתעללות בילדים קטנים, לכן מי בדיוק אמון על שלומם וחוסנם הנפשי/גופני של ילדים קטנים פה ???
ליבי ליבי עם הילדים הטהורים האלו, לאן שהם לא יפנו ראשם הם "מקבלים" את מכת חייהם, התקשורת מלבה את חששותיהם המוצדקים, פתאום הבית זה לא המטיב והמגן, אימא הופכת למפלצת ורוצחת,אבא לא פחות גרוע מהאימא וגם הוא לפתע נתפס בעיני הילדים כמכונת הרג, סבא שאמור לסמל את שיא האהבה (אחרי ההורים) לפתע מקבל צורה של מפלצת רצחנית ( פיפשטיין,וסבא של רוז).
אז איפה טמונה התזה שהבית וההורים הם מעוז צור ישועתם של הילדים ומעוז מבטחם ???
אף אחד לא מסוגל להיכנס לעולמו של ילד שנחשף בבת אחת לסדרה כזאת של מעשי רצח ועוד על ידי האימא שלו, מעשי הרצח האחרונים נתפסים בתת ההכרה של ילדים קטנים בתור סוג של מגיפה והפחד שלהם שאוטוטו הנה זה יגיע גם אליהם...
אצל ילדים אין "משחקים" והם לא פראיירים (כמו שחושבים המבוגרים), הם מדחיקים בהרבה מיקרים את רגשותיהם ואת הפחד הסמוי שלהם שמא הם הבאים בתור להירצח על ידי האימא שלהם.
בתקשורת מפרסמים השכם וערב את הזוועות של אימהות שרצחו את ילדיהם בשנים האחרונות, וילדים לא נותרים אדישים לכל הסטטיסטיקות שמעלים בכל רשתות התקשורת,ואז ילדים נכנסים לפאניקה וזה גורם להם לסערת רגשות, הרי כמה יכול ילד פעוט ורך בשנים לספוג את כל האינפורמציה המפלצתית על רצח ילדים במשפחה (בידי אמהותיהם לרוב) ?
הילדים נחשפים בעל כורחם למצבים מאוד קיצוניים ולא שגרתיים בהשוואה לעולמם התמים ואז באותה נשימה עולות תהיות ומחשבות שמא אולי גם אצלם במשפחה מישהו מבוגר קרוב גם ירצח או יתעלל בהם...
אצל ילדים קטנים יש בתודעה שהמשפחה הקרובה זה מעוז המבטחים שלו (ביתי הוא מבצרי) ושם אני מוגן... אבל כל המקרים האחרונים של רצח הילדים הסדרתי שינה להם את ההנחה הזאת, כמה שיסבירו להם שמדובר במיקרים חריגים וקיצוניים זה עדיין לא ישביע את חששם מהנורא מכול.
מה כבר מבוגר יכול להנחיל לילד קטן שהוא בערך באותו הגיל של הנרצחים האחרונים(גיל 4)?
הרי גם בגני הילדים הגננות מתעללות בילדים קטנים, לכן מי בדיוק אמון על שלומם וחוסנם הנפשי/גופני של ילדים קטנים פה ???
ליבי ליבי עם הילדים הטהורים האלו, לאן שהם לא יפנו ראשם הם "מקבלים" את מכת חייהם, התקשורת מלבה את חששותיהם המוצדקים, פתאום הבית זה לא המטיב והמגן, אימא הופכת למפלצת ורוצחת,אבא לא פחות גרוע מהאימא וגם הוא לפתע נתפס בעיני הילדים כמכונת הרג, סבא שאמור לסמל את שיא האהבה (אחרי ההורים) לפתע מקבל צורה של מפלצת רצחנית ( פיפשטיין,וסבא של רוז).
אז איפה טמונה התזה שהבית וההורים הם מעוז צור ישועתם של הילדים ומעוז מבטחם ???
ארץ ישראל היא אמריקה שלי.
